מדיניות ניהול הכימיקלים של חברות רב-לאומיות גדולות והשפעתן על שוק חומרי הגלם

חברות יצרניות וספקים, הן של חומרי גלם והן של מוצרים מוגמרים, מתעדכנים כדרך קבע באשר לשינויים ברגולציות לאומיות, השונות בין מדינה אחת לשנייה, וכן באמנות בינלאומיות מחייבות, עליהן חתומות מדינות רבות ברחבי הגלובוס. לכל אלו מתווספות כמובן גם דרישות הלקוחות. חלק מהלקוחות הללו משפיעים על התעשייה הכימית ומעצבים אותה לפי דרישותיהן.

לעולם רגולציית החומרים וניהול הכימיקלים, בו פעלו עד כה שני גורמים עיקריים – התעשייה המקומית והמדינה (הרגולטור), נכנס בשנים האחרונות "שחקן חדש": חברות רב-לאומיות (המוכרות גם כחברות בינלאומיות), רובן גדולות, פועלות במספר רב של מדינות מפותחות וחולשות על נתח שוק לא מבוטל במדינת המוצא שלהן.

החברות הרב-לאומיות הגדולות קובעות לעצמן מדיניות ניהול כימיקלים וחומרים מסוכנים, ופעמים רבות המדיניות שלהם מחמירה יותר מהרגולציה החלה במדינות בהן הן פועלות, משתי סיבות עיקריות:

  • החברות נאלצות לעמוד בתנאים של רגולציות שונות במספר רב של מדינות בהן הן פועלות
  • החברות מעוניינות בדעת קהל חיובית בקרב הצרכנים שלהן, ושמירה על בריאותם היא מעלה ראשונה בהקשר זה

השילוב של שני הגורמים הללו מעודד את השחקנים הגדולים ליצור לעצמם מדיניות ניהול כימיקלים אחידה. כאשר חברה רב-לאומית מכתיבה מדיניות כימיקלים, היא מחילה אותה, הלכה למעשה, על כל ספקי החומרים והמוצרים שלה.

מצורפים להלן קישורים לרשימות של חומרים אסורים ו/או מפוקחים של חברות רב-לאומיות גדולות: